.. סירנה ..

UNDER

"החזקת הנשימה שלי מתחת למים,
לוקחת אותי מהעולם ומקרבת אותי יותר
למי שאני באמת."

מרטינה אמאטי. UNDER. לונדון

מאת: שרית חביב
פורסם במגזין hDL בתים והחיים הטובים, גליון 46

מפחדת
ככל שמתקרבת
ללב הים
לעומק

שם
יש אומרות
מפרפרות
הרגליים
מתרחקות
מטביעתן
בקרקעית.

מערבולות
יש במצולות
קולות
סירנות מחרישות
תחושות
ריגשה חדשה
ואשה.

שם
יש אומרות
נשלמת
ונעלמת
האחת
שהייתי
קודם שלשם
שחיתי.

מעולם לא צללתי. לא שחררתי. שליטה. במובן העמוק של המילה, של הצלילה החופשית, נטולת בלוני החמצן והעזרים המעידים אפסותו של גוף האדם, שהיבשה היא לו צורך.

מעולם לא חוויתי את השקט הזה הצורח אליי מן הבועה הבודדה היוצאת את אפה של מרטינה, מקרן השמש האחת החודרת אל מצחה ועיניה, מן המים הכבדים סביב גופה, גוף מים, מן הכחול המרובד המשקף את השמיים. היא עוצמת עיניים בזה הצילום, שולטת בריאותיה, במחשבותיה, בידיעותיה את עצמה.

והגבר שאיתי עכשיו, נתדבקה אחת מריאותיו בכזו צלילה, ונשימותיו הכבדות בלילות מתאמצות ליטול מן האוויר די חמצן לגופו המטעה, הענק, מעירות אותי לחשש שנחנק, ולידיעה, ששום תא לחץ לא יוכל לאפשר נשימה לנשמה שלעצמה מבקשת, שקט.

*

למרטינה אמאטי היה חזון, להביא את הצלילה החופשית בת הנשימה האחת מתחת למים, אל העיר. להטביע את האנשים מתחת למים, במקום נעדר כבידה בו יחסי הוא הזמן. UNDER, הוא מיצג רב חושי שיצרה אמאטי, רב מסכים עם הקרנות אחוריות וסאונד בסראונד, ב- Ambika P3, חלל בן כ-4,000 מ"ר, בלונדון. המסך המרכזי הוא פיסה פיסולית דרמטית, המשכפלת את הצורה של פלטפורמת הצלילה החופשית. מסך זה, התלוי באוויר אופקית לתקרה באמצע גובה החלל, מאפשר לקהל נקודות מבט מרובות ומגרה מלמעלה ומלמטה, תחושה של עומק באוקיינוס. שני מסכים נלווים מתמקדים בהתאמה על הרעיון של מרחב: באמצעות האיכות נעדרת כוח המשיכה של המים, ועל רעיון הסטטיות: גיבוש הזמן העובר בנשימה ארוכה אחת מוחזקת. כל אחד מהמופעים צולם מתחת לפני שטח המים, בנשימה אחת של אוויר, הן של אמאטי והן של דאן ורהובן, צלם הקולנוע. הקול שהלחין Gunnlaug Thorvoldossttir נועד לקחת את הקהל לתוך היקום מתחת למים, ומטרתו לעורר השתקפות פנימה, כלפי הקול הפנימי האישי של האדם ושתיקתו.

אני מבקשת ממנה לנסות להעביר את התחושות, גם במילים:

"כשאת צוללת, עלייך לוותר על הכל: עברך, עתידך, ציפיותייך, ספקותייך. להיות ברגע. צלילה חופשית היא תרגול רוחני. רק כשראשך במקום הנכון לך, כשאת מרגישה בצורה מודעת את גופך, את עצמך, את המים סביבך, זה יפהפה. מילים אינן מספיקות. זה כמו לתאר טעמו של שוקולד. UNDER מנסה להעביר את התמונות, הפגיעות, השמחה, האובססיה, המדיטציה, הבדידות, האנשים שאיתי, במים."

אני שואלת על הפחד, אתגור הגוף, חקירת הגבולות

"אני מפחדת מכבישים מהירים ומכרישים (מודעת לזה שזה טיפשי) חוששת מסוסי רכיבה ויש לי פחד גבהים. אני לא מפחדת להיות במים ולא רואה צלילה חופשית כספורט מסוכן ומפחיד, לפחות לא בעומק שאני צוללת, 30 מטרים. האתגר העיקרי לגוף במהלך צלילה עמוקה, בת למעלה מ-50 מטרים, הוא השוואת לחצים, שהופכת קשה יותר ככל שאת עמוקה יותר. צלילה לעומק של 50 מטרים, לא מסוכנת לגוף האדם יותר מלעזוב את דירתך בבקר כדי ללכת לעבודה."

"אני לא רואה את "הגבולות" שלנו כחולשה שלנו. היכולת שלנו לקבל את הגבולות האנושיים שלנו היא הכח והחוכמה שלנו, הדרך לגילוי דברים חדשים על עצמנו. בצלילה חופשית אתה חייב להקשיב לגופך, לגבולותיך, אינך יכול לשקר, להעמיד פנים, כמו שאתה יכול במרחב ארץ. זו הסיבה שהיא נפלאה, היא מקרבת אותך לאני הפנימי שלך, לאמת העמוקה ביותר שלך."

"ליב פיליפ, 8 פעמים אלופת בריטניה בצלילה חופשית, שאימנה אותי לצילומים, אמרה לי - "הסכנה הגדולה ביותר בצלילה החופשית היא האגו של הצולל החופשי" ב-UNDER הייתי אובססיבית לרעיון שאני צריכה לצלול 40 מטרים. ברגע שקבלתי את העובדה שאני צריכה לוותר על המספר הזה ולצלם בעומק רדוד השגתי משהו הרבה יותר עמוק והרבה יותר מעניין מבחינה ויזואלית, חשים בפגיעות שלי, פגיעות אישה בלי סיוע אווירי מלאכותי עמוק בים. אבל חולשה אנושית ויפה תמיד מגיעה מהראש, לא מהגוף. והעבודה מביאה משהו כנה יותר, אמיתי יותר עבורי, בגלל הביצוע שלי עצמי. זו הפעם הראשונה לי לשים עצמי לפני המצלמה, זה מקהה את חושיי קצת כשאנשים מגיבים לקול שלי או להופעה שלי. עדיין לא עיבדתי זאת לגמרי."

אני שואלת על ההתמכרות, על האיכות הטיפולית, המרפאה, שיש במים ובצלילה

"מכורה. לחלוטין. בכל פעם שאיבדתי את דרכי בחיים או שחיים הקשו עליי, חזרתי למים. המים הם האי הסודי שלי, ההצלה שלי, ואני מקווה שאנשים גילו ב-UNDER – מקום מקלט, שקוע בפיקסלים מתחת למים, שבו הם יכולים להשאיר את כל השאר בחוץ, לשכוח כל דבר אחר, לחשוב על "כלום" פרט לקצב ולקשר עם האני הפנימי שלהם."

והיא איבדה. אב וחבר. עזבה את מילאנו, עיר הולדתה ולימודיה באקדמיה לאמנות יפה, חושבת שאת אנימציית האשה הקטנה השוחה במים, זו שהביאה לפרסומה, השאירה מאחור. התחילה מחדש בלונדון. MTV אירופה. דרמות קצרות עתירות פרסים בפסטיבלי קולנוע סאנדנס, ברלין ולונדון. ב-UNDER היא שבה אליה, לאנימציה המעודנת ההיא, מותחת ומעצימה את מימדיה, חוקרת את שורשיה, מרפאה, את האני הפנימי, שלה.

"צלילה חופשית היא טיפולית. לחלוטין טיפולית. כשאנזו מיורקה צלל 50 מטרים בפעם הראשונה בהיסטוריה, המדע האמין שהוא יתפוצץ. הוא לא לקח בחשבון את השינוי בדם, תופעה פיזיולוגית שמתרחשת אצל יונקי מים כשהם שוחים עמוק, וגם, אצל בני האדם. גורם לך לתהות, אם בני האדם בכלל באים מהים."

**

ובלילה כשהענק מתעורר, אני מבקשת אותו לדבר את האדרנלין המטורף, את הפחד, מהלא נודע, מהעדר האוויר, מהדרך חזרה, למציאות, לדיקומפרסיה. את המשיכה לשקט המופלא הזה, ליופי האינסופי, את המגע באלוהות של גיבור על שיוצא למסע בחלל נעדר זמן ומקום, מסע חלום. מבחינתו, היה שווה לחיות את כל זה, וכמעט למות, אותו היום.

הוא נעצם, נרדם, עיניו הכחולות טרופות, ואני, הסירנה שלו, עוזבת אותו, חוזרת, למצולות.