שלום יקרות,

ערב יום הכיפורים,

ואני שולחת לכן את המכתב הזה,

לשתף אתכן ב"בעקבות" חדש שכתבתי

"אי שקט".

http://www.ahat.co.il/posts.php

הוא תועד ונכתב בעקבות נסיעה שערכתי,

בריחה שברחתי,

מן הכאן והעכשיו,

לאי בודד ביוון.

הוא מתאים עד למאוד ליום הזה,

יום בו אנו מתנתקות,

מנקות, מתבוננות, בוחנות,

מחפשות

אחר השקט

פנימי וחיצוני.

כך כתבתי שם:

"נסעתי לאי. למצוא שקט.

במקום, מצאתי את אי השקט הפנימי שלי.

והוא יצא בסערה גדולה החוצה והשאיר אותי מרוקנת.

עכשיו מתבוננת."

כי כשרועש בפנים, רועש בחוץ.

אחת החוויות הרועשות ששם עברתי,

היתה סערה בלב ים,

כששבתי, חברתי גל-יה ביקשה אותי לברך הגומל, להודות.

על פי הגמרא, "ארבעה צריכים להודות:

יורדי הים, הולכי מדברות,

ומי שהיה חולה ונתרפא,

ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא."

ואני אומרת, שאם לא קוראים את המילים כפשוטן,

ואם מתייחסים לאני שלנו, לנשמה שלנו,

מבינים,

שאין בקרבנו אדם שלא ירד מן הים,

שלא הלך במדבר,

שלא חלה ונתרפא,

ושנפשו לא היתה כלואה ונשתחררה.

ואולי, במקום לבקש סליחה, נבקש להודות,

להודות למי שפגע בנו,

על שגרם לנו לראות,

את עצמנו, את פגיעותנו, את שורשי כאבנו,

שגרם לנו להתחיל לשחרר מעצמנו את עולם,

להמשיך משם, אחרות.

להודות אני אומרת.

תודה לכן,

שבחרתן לקרוא אותי,

שבחרתן אותי ללוות במסעות.

תודה וגמר חתימה טובה,

שרית

ערב כיפור 2014/
אי שקט

2 בספטמבר, 2014/
על העצוב והשמח

24 באוגוסט 2014/
..סדנת כתיבה, ערב שנה חדשה..

4 ביולי 2014/
בעקבות - גלעד רדט

22 ביוני 2014/
מעוררת חמישית - קרן שביט

31 במאי 2014/
עליזה, פעם אליס

28 במאי 2014/
האני מאמינה שלי

22 במאי 2014/
כל אחת

סוף ינואר 2013/
pre post